פיקדון בנקאי, קרן כספית או מק״מ: איפה להחנות כסף פנוי לטווח קצר
כסף שממתין בעובר ושב נשחק. השוואה בין פיקדון, קרן כספית ומק״מ לפי נזילות, מיסוי ועמלות, וכללי אצבע לבחירת האפיק שמתאים לכם.
כמעט לכל משק בית יש כסף שממתין: סכום שנחסך לקראת שיפוץ, מקדמה לרכב שייקנה בעוד שנה, כרית ביטחון לימים קשים או סתם יתרה שהצטברה בחשבון. ברוב המקרים הכסף הזה שוכב בעובר ושב ואינו מניב דבר, בזמן שהאינפלציה נוגסת בערכו. בתקופות שבהן הריבית במשק אינה אפסית, יש לכך מחיר של ממש. שלושה אפיקים מרכזיים מיועדים בדיוק לכסף כזה, שאין רוצים לסכן אבל גם לא להפקיר: פיקדון בנקאי, קרן כספית ומלווה קצר מועד. הם דומים ברמת הסיכון הנמוכה, אבל נבדלים בנזילות, במיסוי ובעלויות. הנה מה שחשוב לדעת כדי לבחור.
למה לא להשאיר את הכסף בעובר ושב
חשבון העובר ושב נועד לניהול השוטף, לא לחיסכון. ברוב המקרים הבנק אינו משלם ריבית על יתרת זכות, או משלם ריבית סמלית בלבד. המשמעות היא שכל שקל שנשאר שם מעבר למה שנדרש להוצאות החודש מאבד מכוח הקנייה שלו בקצב האינפלציה.
ההפסד אינו מופיע בשום דוח, ולכן קל להתעלם ממנו. אבל ההפרש בין אפס לבין הריבית שאפשר לקבל באפיק סולידי מצטבר לאורך שנה לסכום שמורגש, בעיקר כשמדובר בעשרות ובמאות אלפי שקלים. הכלל המקובל הוא להשאיר בחשבון השוטף כרית שמכסה את הוצאות החודש ועוד מרווח קטן, ולהעביר את היתר לאפיק שמניב תשואה.
לפני שבוחרים אפיק כדאי לענות על שתי שאלות: מתי תזדקקו לכסף, ועד כמה אתם בטוחים במועד הזה. התשובות יקבעו כמה נזילות דרושה לכם, וזה ההבדל העיקרי בין האפשרויות.
פיקדון בנקאי: ודאות במחיר של נזילות
הפיקדון הוא האפיק המוכר והפשוט ביותר. אתם מפקידים סכום לתקופה מוגדרת, משבוע ועד כמה שנים, והבנק מתחייב לריבית. בפיקדון בריבית קבועה ידוע מראש כמה תקבלו בסוף התקופה. בפיקדון בריבית משתנה התשואה צמודה לפריים, ועולה ויורדת עם החלטות בנק ישראל.
היתרון הוא הוודאות: הקרן אינה חשופה לתנודות השוק, ואין צורך בחשבון ניירות ערך או בידע מיוחד. החיסרון הוא הנזילות. מי שמושך את הכסף לפני המועד מאבד בדרך כלל חלק מהריבית או את כולה, אלא אם נקבעו מראש תחנות יציאה. ככל שהפיקדון נזיל יותר, כך הריבית עליו נמוכה יותר.
חשוב לדעת שהריבית בפיקדונות אינה מחיר קבוע. הבנקים מציעים ללקוחות שונים תנאים שונים, וההצעה הראשונה רחוקה בדרך כלל מהטובה ביותר. מותר להתמקח, מותר להשוות, ואפשר גם לפתוח פיקדון בבנק אחר, לעתים בתהליך מקוון קצר. בנק ישראל מפרסם השוואה של ריביות הפיקדונות, וכדאי להיעזר בה.
קרן כספית: נזילות יומית ומיסוי אחר
קרן כספית היא קרן נאמנות שמשקיעה בנכסים סולידיים לטווח קצר מאוד: פיקדונות בבנקים, מלוות קצרי מועד ואיגרות חוב קצרות בדירוג גבוה. בזכות הסכומים הגדולים שהיא מנהלת, היא משיגה בפיקדונות תנאים שלקוח פרטי אינו מקבל. התשואה שלה קרובה בדרך כלל לריבית בנק ישראל, בניכוי דמי הניהול.
היתרון הבולט הוא הנזילות. אפשר לקנות ולמכור יחידות בכל יום מסחר, בלי קנס ובלי התחייבות לתקופה, והכסף מגיע לחשבון בתוך יום עסקים. אפיק כזה מתאים למי שאינו יודע מתי בדיוק יזדקק לכסף. ברוב המקרים הקנייה והמכירה אינן כרוכות בעמלה, אם כי נדרש חשבון ניירות ערך, וכדאי לבדוק אם הבנק גובה עליו דמי ניהול.
מה שאין בקרן כספית הוא התחייבות. התשואה אינה מובטחת, והיא משתנה עם הריבית במשק. הסיכון להפסד נמוך מאוד, אך אינו אפסי. כדאי להשוות בין הקרנות לפי דמי הניהול ולפי הרכב הנכסים, משום שבאפיק שבו התשואות קרובות זו לזו, דמי הניהול הם ההבדל המרכזי.
מק״מ: להלוות לבנק ישראל
מק״מ, מלווה קצר מועד, הוא נייר ערך שמנפיק בנק ישראל לתקופה של עד שנה. הוא אינו משלם ריבית שוטפת. קונים אותו במחיר נמוך מערכו הנקוב, ובמועד הפדיון מקבלים את הערך הנקוב המלא. ההפרש הוא התשואה, והיא ידועה ביום הקנייה למי שמחזיק עד הסוף.
מבחינת סיכון האשראי קשה למצוא אפיק בטוח יותר, שהרי החייב הוא הבנק המרכזי. המק״מ נסחר בבורסה, ולכן אפשר למכור אותו גם לפני הפדיון, אם כי אז המחיר נקבע בשוק, ושינוי בריבית בינתיים עשוי להשפיע עליו מעט לכאן או לכאן.
החיסרון הוא העלויות. רכישה ומכירה של מק״מ כרוכות בעמלות מסחר, ולעתים גם בדמי משמרת על החזקת ניירות הערך. בסכומים קטנים או בתקופות קצרות העמלות עלולות לנגוס בחלק ניכר מהתשואה, ולכן האפיק משתלם בעיקר למי שיש לו תנאי מסחר טובים או סכום משמעותי.
המס והעמלות: הפרטים הקטנים שקובעים את התשואה
שלושת האפיקים נבדלים גם במיסוי, ולהבדל הזה יש משקל. על ריבית בפיקדון שקלי שאינו צמוד למדד, וכן על הרווח במק״מ, משולם מס בשיעור מופחת על הרווח הנומינלי, כלומר על כל הרווח בלי התחשבות באינפלציה. בקרן כספית שקלית שיעור המס גבוה יותר, אבל הוא מוטל רק על הרווח הריאלי, זה שנותר אחרי ניכוי עליית המדד.
מה עדיף? זה תלוי באינפלציה. כשהמדד עולה בשיעור ניכר, חלק גדול מהרווח בקרן הכספית אינו חייב במס כלל, והיא עשויה להשאיר ביד תשואה נטו גבוהה יותר. כשהאינפלציה נמוכה, היתרון עובר למיסוי הנומינלי המופחת. מאחר שאי אפשר לדעת מראש מה יהיה המדד, ההשוואה היא תמיד הערכה ולא חישוב ודאי.
גם העלויות דורשות תשומת לב. בפיקדון אין בדרך כלל עמלות, אבל הריבית עצמה נתונה למיקוח. בקרן כספית יש דמי ניהול שנתיים, ובמק״מ עמלות קנייה, מכירה ומשמרת. את ההשוואה יש לערוך על התשואה נטו, אחרי מס ואחרי כל העמלות, ולא על המספר שבכותרת.
אז מה מתאים למי
אין אפיק אחד שמנצח בכל מצב, אבל אפשר לנסח כמה כללי אצבע:
- כרית ביטחון למקרי חירום, שצריכה להיות זמינה בכל רגע, מתאימה לקרן כספית או לפיקדון נזיל.
- כסף שמיועד למטרה ידועה במועד ידוע מתאים לפיקדון בריבית קבועה לתקופה תואמת.
- מי שיש לו חשבון מסחר בעמלות נמוכות וסכום גדול יכול לבחון מק״מ לתקופה שמתאימה לו.
- מי שאינו רוצה להתעסק יכול לפצל: חלק בפיקדון סגור בריבית טובה יותר, וחלק באפיק נזיל.
- כסף שלא תזדקקו לו שנים רבות אינו שייך לאף אחד מהאפיקים האלה, ומקומו בתוכנית השקעה לטווח ארוך.
ההבדלים בין שלושת האפיקים אינם דרמטיים, והטעות היקרה באמת היא לא לבחור באף אחד מהם. גם החלטה לא מושלמת עדיפה על כסף שיושב בחשבון ונשחק. בדקו מה הבנק מציע, השוו לחלופות, וחזרו לבדוק מדי כמה חודשים, משום שהתנאים משתנים עם הריבית. הכתוב כאן הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ אישי, ולפני החלטה בסכומים משמעותיים מומלץ להתייעץ עם יועץ השקעות בעל רישיון.