החברה האזרחית בישראל: מה עושות העמותות ולמה הן חשובות כל כך

כשמשבר פוקד את ישראל, בין אם מדובר במלחמה, באסון טבע או במגפה, מתברר שוב ושוב כמה החברה האזרחית חיונית. ארגוני מתנדבים מגיעים לשטח לפני הרשויות, עמותות מחלקות מזון לאלפי משפחות, וקבוצות אזרחים מתארגנות תוך שעות כדי לסייע למפונים, לחיילים ולמשפחות נפגעים. אבל המגזר השלישי אינו פועל רק בעתות משבר. הוא נוכח בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתרבות, בסביבה ובשמירה על זכויות, ומשפיע על חיי רוב הישראלים, גם אם לא תמיד מודעים לכך. במאמר הבא ננסה להבין מהו המגזר הזה, איך הוא עובד ולמה כדאי להכיר אותו.

מה זה בעצם המגזר השלישי

המונח "מגזר שלישי" מתייחס לארגונים שאינם חלק מהממשלה, המגזר הראשון, ואינם עסקים למטרות רווח, המגזר השני. בישראל מדובר בעיקר בעמותות, בחברות לתועלת הציבור ובהקדשים. המשותף לכולם הוא שהם פועלים למען מטרה ציבורית או חברתית, וכל עודף כספי שנוצר מושקע בחזרה בפעילות ולא מחולק לבעלים.

בישראל רשומים עשרות אלפי ארגונים כאלה, אם כי רק חלק מהם פעיל באופן שוטף. הם נעים מעמותות קטנות שמפעילות חוג ספורט שכונתי, ועד ארגונים ארציים גדולים עם מאות עובדים ותקציבים של מאות מיליוני שקלים.

תחומי הפעילות העיקריים

היקף הפעילות של העמותות בישראל רחב מאוד. בתחום הרווחה פועלים בנקי מזון, ארגוני סיוע לקשישים, מרכזים לנוער בסיכון ומקלטים לנשים. בתחום הבריאות יש ארגונים שמסייעים לחולים ולבני משפחותיהם, מפעילים קווי תמיכה ומממנים ציוד רפואי. בתחום החינוך פועלות עמותות שמפעילות בתי ספר, תוכניות תגבור, מכינות קדם צבאיות ופרויקטים של העצמה.

לצד אלה קיימים ארגונים בתחומי הסביבה, התרבות והאמנות, הדת והמסורת, וארגוני זכויות אדם ושקיפות שלטונית. חלקם מספקים שירות ישיר, וחלקם עוסקים בקידום מדיניות, במחקר ובפעילות ציבורית. שני הסוגים חשובים, ולעיתים קרובות הם משלימים זה את זה.

כיצד העמותות ממומנות

מקורות המימון של עמותות מגוונים. חלק משמעותי מגיע מהמדינה, באמצעות תמיכות ממשלתיות או חוזים למתן שירותים. מדינת ישראל מעבירה לא מעט שירותים חברתיים לביצוע של עמותות, למשל בתחום הדיור המוגן, הטיפול בנוער ושירותי השיקום.

מקור נוסף הוא תרומות מהציבור, מחברות עסקיות ומקרנות פילנתרופיות בארץ ובחו"ל. עמותות רבות מייצרות גם הכנסות עצמיות, כמו דמי השתתפות בפעילויות, מכירת מוצרים או השכרת מתקנים. הגיוון במקורות המימון חשוב ליציבות הארגון, משום שתלות במקור יחיד חושפת אותו לסיכון כשהמקור הזה מתייבש.

פיקוח ושקיפות

עמותות בישראל כפופות לרשם העמותות, שפועל במסגרת רשות התאגידים. הן מחויבות להגיש דוחות כספיים ודוחות מילוליים מדי שנה, לנהל ספרים כחוק ולקיים מוסדות תקינים, כמו ועד מנהל וועדת ביקורת. עמותה שעומדת בדרישות מקבלת אישור ניהול תקין, שהוא תנאי לקבלת תמיכות מהמדינה ומעיד על התנהלות מסודרת.

מידע על עמותות רשומות, כולל דוחות כספיים, זמין לציבור במאגרים מקוונים. מי שמתלבט אם לתרום לארגון מסוים יכול לבדוק את היקף הפעילות שלו, את ההוצאות על שכר והנהלה ואת מקורות ההכנסה שלו.

איך בוחרים למי לתרום

עם כל כך הרבה ארגונים, הבחירה יכולה להיות מבלבלת. הנה כמה שיקולים שכדאי לקחת בחשבון:

• האם לעמותה יש אישור ניהול תקין בתוקף?
• האם היא מפרסמת דוחות שנתיים ומדווחת על תוצאות הפעילות, ולא רק על הצרכים?
• האם יש לה אישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, שמאפשר זיכוי מס על תרומות?
• האם הפעילות שלה מתאימה לערכים ולתחומים שחשובים לכם?
• האם אתם מכירים אנשים שנעזרו בה או התנדבו בה?

כדאי גם לשקול תרומה קבועה ולא חד פעמית. תרומה חודשית צנועה מאפשרת לעמותה לתכנן את פעילותה לטווח ארוך, ולעיתים שווה יותר מתרומה גדולה אחת.

מעבר לכסף: זמן, ידע וקשרים

תרומה לא חייבת להיות כספית. עמותות רבות זקוקות למתנדבים בתחומים מגוונים, מחלוקת מזון ועד ייעוץ משפטי, עיצוב גרפי, ניהול חשבונות או הדרכה. אנשי מקצוע שמקדישים כמה שעות בחודש מהידע שלהם יכולים לחסוך לעמותה הוצאות משמעותיות ולשפר את התפקוד שלה.

גם חברות עסקיות יכולות לתרום מעבר לכסף: ימי התנדבות לעובדים, תרומת מוצרים או שירותים, ופתיחת דלתות לקשרים. שיתופי פעולה כאלה, כשהם נעשים בצורה מכבדת וארוכת טווח, מועילים לשני הצדדים.

אתגרים שעומדים בפני המגזר

לצד ההישגים, המגזר השלישי מתמודד עם אתגרים לא פשוטים. שכר העובדים בעמותות נמוך לעיתים קרובות, מה שמקשה על גיוס ושימור אנשי מקצוע. התלות במימון ממשלתי חושפת ארגונים לשינויים בסדרי העדיפויות הפוליטיים. ובתקופות של משבר, כשהצרכים מזנקים, העמותות נדרשות לגדול במהירות בלי שהתשתית שלהן ערוכה לכך.

היחסים עם המדינה

שאלת היחסים בין העמותות לבין המדינה מעוררת דיון ציבורי מתמשך. מצד אחד, המדינה נשענת על הארגונים כדי לספק שירותים רבים, ולעיתים הם עושים זאת ביעילות ובגמישות שגוף ממשלתי מתקשה להגיע אליהן. מצד שני, יש מי שטוענים שהעברת שירותים חיוניים לעמותות מאפשרת למדינה להתנער מאחריותה, ויוצרת פערים בין אזורים ובין אוכלוסיות.

ויכוח נוסף נוגע לארגונים שעוסקים בקידום מדיניות ובביקורת על השלטון. חלק מהציבור רואה בהם שומרי סף חיוניים לדמוקרטיה, וחלק אחר חושד באג'נדות פוליטיות ובמימון זר. דווקא משום כך, השקיפות היא הכלי החשוב ביותר: כשהמידע על מקורות המימון והפעילות גלוי, כל אחד יכול לגבש את עמדתו בעצמו.

לסיכום, החברה האזרחית היא אחד מעמודי התווך של החברה הישראלית. היא משלימה את מה שהמדינה אינה מספקת, מעניקה קול לקבוצות שונות ומאפשרת לכל אחד מאיתנו לקחת חלק פעיל בשינוי. הכרות עם הארגונים, בדיקה מושכלת לפני תרומה ונכונות לתת מזמננו ומהידע שלנו הן הדרך לחזק אותה.