בדידות בגיל הפרישה: דרכים מעשיות לבנות מחדש קשרים ושגרה משמעותית

במשך עשרות שנים החיים מתנהלים סביב מסגרות ברורות: עבודה, ילדים, חגים משפחתיים ושכנים שנפגשים במעלית. ואז, כמעט בבת אחת, הכול משתנה. הפרישה מגיעה, הילדים עסוקים בחייהם, חברים ותיקים עוברים דירה או מתמודדים עם מחלות, ולעיתים גם מגיעה פרידה מבן או בת זוג. הבדידות שנוצרת לא תמיד נראית מבחוץ, אבל היא מורגשת היטב מבפנים. היא משפיעה על מצב הרוח, על השינה ואפילו על הבריאות הגופנית. ההבנה שמדובר בתופעה נפוצה, ושאפשר לפעול נגדה, היא הצעד הראשון.

בדידות היא לא רק להיות לבד

חשוב להבחין בין לבד לבין בדידות. יש אנשים שגרים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש מי שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים שאין להם עם מי לחלוק את מה שעובר עליהם. בדידות היא הפער בין הקשרים שאנחנו רוצים לבין אלה שיש לנו בפועל.

בגיל השלישי הפער הזה נוצר לעיתים בהדרגה. הטלפונים מתמעטים, ההזמנות לאירועים פוחתות, ואט אט מתקבעת שגרה שקטה מדי. כדאי לשים לב לסימנים כמו ימים שלמים בלי שיחה עם אף אחד, ירידה בחשק לצאת מהבית, או תחושה שאין סיבה להתלבש בבוקר.

להחזיר מבנה לשבוע

אחד הדברים שהעבודה נתנה הוא מבנה: שעה לקום, מקום להגיע אליו, אנשים לפגוש. אחרי הפרישה כדאי לבנות מבנה חדש באופן מודע. אפשר להתחיל בלוח שבועי פשוט שבו כל יום כולל לפחות פעילות אחת מחוץ לבית, גם אם היא קטנה, כמו הליכה לשוק, קפה בבית קפה שכונתי או ביקור בספרייה.

פעילויות קבועות הן המפתח, כי הן יוצרות היכרות חוזרת עם אותם אנשים. מי שמגיע כל יום שלישי לאותו חוג, יכיר אחרי כמה שבועות את המשתתפים, ומשם הדרך לשיחה, לקפה ולחברות קצרה בהרבה.

מסגרות שמחכות לכם

ברוב היישובים בישראל פועלים מועדונים לגמלאים, מרכזי יום ומתנ"סים עם תוכניות מגוונות. יש חוגי מקהלה, ציור, מחשבים, היסטוריה, ברידג' ושחמט. אוניברסיטאות ומכללות מציעות קורסים והרצאות פתוחות לגיל השלישי, ובחלקן אפשר גם להשתתף כשומעים חופשיים בקורסים רגילים.

• חוגי תנועה ומחול בקבוצה
• קבוצות טיולים ומסעות לימודיים
• מועדוני קריאה וסדנאות כתיבה
• גינות קהילתיות ופרויקטים שכונתיים

כדאי לבדוק באתר הרשות המקומית או במחלקת הרווחה מה פועל באזור. לפעמים ההיצע מפתיע ורחב בהרבה ממה שחושבים.

התנדבות: לתת ולקבל

התנדבות היא אחת הדרכים העוצמתיות ביותר להתמודד עם בדידות, משום שהיא משלבת מפגש עם אנשים, תחושת שייכות ותחושה של משמעות. גמלאים מביאים איתם ניסיון חיים ומקצועי עשיר, וארגונים רבים מחפשים בדיוק את זה: חונכות לבני נוער, סיוע לעסקים קטנים, ליווי בבתי חולים, הדרכה במוזיאונים או עזרה בבנקי מזון.

כשבוחרים התנדבות, כדאי לחשוב מה באמת מעניין אתכם ומה מתאים ליכולות הגופניות ולזמן הפנוי. התחייבות קבועה של כמה שעות בשבוע יוצרת שגרה וקשרים יציבים יותר מאשר השתתפות חד פעמית.

טכנולוגיה כגשר

שיחות וידאו, קבוצות וואטסאפ משפחתיות ורשתות חברתיות יכולות לקרב בין סבים לנכדים, גם כשהם גרים רחוק. מי שעדיין לא מרגיש בנוח עם הטכנולוגיה יכול להירשם לקורס מחשבים לגיל השלישי, או לבקש מהנכדים שיעור פרטי, שהוא גם הזדמנות לבלות יחד.

עם זאת, חשוב לזכור שהמסך לא מחליף מפגש אמיתי. כדאי להשתמש בטכנולוגיה ככלי לתיאום מפגשים ולשמירה על קשר בין לבין, ולא כתחליף לחיבוק, לארוחה משותפת או לשיחה פנים אל פנים.

כשהבדידות הופכת לעצב עמוק

לפעמים הבדידות מלווה בעצב מתמשך, באובדן עניין בדברים שפעם שימחו, בהפרעות שינה או בשינויים בתיאבון. אלה עשויים להיות סימנים לדיכאון, שהוא מצב רפואי שכיח בגיל המבוגר וניתן לטיפול. אין סיבה להשלים איתו כ״חלק מהזקנה״.

במצב כזה כדאי לפנות לרופא המשפחה, שיכול להפנות לטיפול מתאים, לשיחות עם עובד סוציאלי או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. גם בני המשפחה יכולים לעזור, בהקשבה, בעידוד ובליווי לפגישה הראשונה.

הקשר עם המשפחה והנכדים

המשפחה היא לרוב מקור התמיכה הראשון, אבל גם כאן יש מקום לחשיבה מחודשת. במקום לחכות שהילדים יתקשרו, אפשר ליזום: להציע לאסוף נכד מהגן פעם בשבוע, לארח ארוחת שישי קבועה, או לקבוע שיחת וידאו בשעה קבועה עם הנכדים שגרים רחוק. מסגרות כאלה יוצרות ציפייה הדדית ושומרות על הקשר חי.

כדאי גם למצוא דרכים חדשות להיות משמעותיים בחייהם של הנכדים, מעבר לבייביסיטר. סבים וסבתות יכולים ללמד מתכון משפחתי, לספר את סיפור העלייה לארץ, ללמד משחק קלפים ישן או לעזור בשיעורי בית. הנכדים מרוויחים חיבור לשורשים, והסבים מרוויחים תחושה של ערך והמשכיות.

חיות מחמד וחברה בבית

עבור חלק מהאנשים, כלב או חתול יכולים לשנות את השגרה מקצה לקצה. כלב מחייב לצאת להליכה כמה פעמים ביום, וההליכות האלה מזמנות שיחות עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים. חתול מעניק נוכחות חמה בבית. כמובן שצריך לשקול את היכולת לטפל בחיה לאורך זמן, ולבחור חיה בוגרת ורגועה שמתאימה לקצב החיים.

גם שכנים יכולים להיות מקור לקשר. ברכת בוקר במעלית, הזמנה לקפה או הצעה לעזור בסידור קטן פותחות פעמים רבות פתח לחברות שכונתית. בבניינים רבים פועלות קבוצות וואטסאפ של דיירים, שהן דרך טובה להכיר ולהתעדכן במה שקורה סביב.

היציאה מהבדידות אינה קורית ביום אחד. היא נבנית מצעדים קטנים: טלפון לחבר ותיק, הרשמה לחוג, ביקור במועדון השכונתי או שעה שבועית של התנדבות. כל צעד כזה פותח דלת, ולפעמים מאחורי הדלת מחכה פרק חדש ומפתיע בחיים.